<h1>חוקות הדיינים סימן קכ"ט</h1>
<h2>דף מא.</h2>
המוכר פירות דקל לחבירו קודם שבאו לעולם אפילו שלאחר מכאן באו לעולם אותם פירות יכול לחזור בו משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואם הלוקח בין כך ובין כך אכל אותם פירות אין ב"ד מוציאין אותם מידו ואין מנכין לו במעות הקנייה שהם ביד המוכר משום דכל זמן שלא יחזור בו מחל על אכילתו ואעפ"י שהמכירה בטעות היה לפי שלא היה יודע שיהיה יכול לחזור בו אעפ"כ קנה אותם פירות כך מפורש בב"מ בפרק איזה נשך [ס"ו ע"ב]. וכתב רבינו יעקב ז"ל דמכאן למדנו דהמוכר שט"ח לחבירו בכתיבה ולא במסירה או במסירה ולא בכתיבה שהרי לא קנה אותו שט"ח הלוקח משום דהשטרות אינם קונים אלא בכתיבה ומסירה כמפורש בב"ב בפרק המוכר את הספינה [ע"ו ע"א] ומ"מ אם קנה בה הלוקח וגבה בו החוב מיד הלוה בשט"ח שבידו אין המלוה שהוא המוכר השט"ח יכול לתבוע אותו חוב לא ללוקח ולא ללוה משום דמחילה בטעות הויא מחילה וכן דעת מורי תמ"ך ועוד כתב הוא תמ"ך שלא אמרו שאם קדם ואכל הוה מחילה אעפ"י שהוא בטעות אלא דוקא כשהוא מוכר נותן מדעת שהוא יודע בעצמו שהוא מוכר או נותן אלא שאינו יודע אם המכר קיימת בדיני ישראל או לא אבל אם בעיקר המכירה או בעיקר המתנה אינו מתכוין לתת אותו מדעתו אלא שהיה סבור שיתחייב בדין אם לא ימכור או אם לא יתן אותו שט"ח או אותו דקל או אותו דבר לאותו פלוני ולפיכך שתק ואח"כ ידע שלא יתחייב בזה ודאי יחזור בו וחייב להחזיר לו כל הפירות שאכל או המעות שנטל.
<h2>דף עו.</h2>
המוכר פירות דקל לחבירו קודם שבאו לעולם אפילו שלאחר מכאן באו לעולם אותם פירות יכול לחזור בו משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואם הלוקח בין כך ובין כך אכל אותם פירות אין ב"ד מוציאין אותם מידו ואין מנכין לו במעות הקנייה שהם ביד המוכר משום דכל זמן שלא יחזור בו מחל על אכילתו ואעפ"י שהמכירה בטעות היה לפי שלא היה יודע שיהיה יכול לחזור בו אעפ"כ קנה אותם פירות כך מפורש בב"מ בפרק איזה נשך [ס"ו ע"ב]. וכתב רבינו יעקב ז"ל דמכאן למדנו דהמוכר שט"ח לחבירו בכתיבה ולא במסירה או במסירה ולא בכתיבה שהרי לא קנה אותו שט"ח הלוקח משום דהשטרות אינם קונים אלא בכתיבה ומסירה כמפורש בב"ב בפרק המוכר את הספינה [ע"ו ע"א] ומ"מ אם קנה בה הלוקח וגבה בו החוב מיד הלוה בשט"ח שבידו אין המלוה שהוא המוכר השט"ח יכול לתבוע אותו חוב לא ללוקח ולא ללוה משום דמחילה בטעות הויא מחילה וכן דעת מורי תמ"ך ועוד כתב הוא תמ"ך שלא אמרו שאם קדם ואכל הוה מחילה אעפ"י שהוא בטעות אלא דוקא כשהוא מוכר נותן מדעת שהוא יודע בעצמו שהוא מוכר או נותן אלא שאינו יודע אם המכר קיימת בדיני ישראל או לא אבל אם בעיקר המכירה או בעיקר המתנה אינו מתכוין לתת אותו מדעתו אלא שהיה סבור שיתחייב בדין אם לא ימכור או אם לא יתן אותו שט"ח או אותו דקל או אותו דבר לאותו פלוני ולפיכך שתק ואח"כ ידע שלא יתחייב בזה ודאי יחזור בו וחייב להחזיר לו כל הפירות שאכל או המעות שנטל.
